ערב אחד,חזרה בתי הביתה ולעיניה נגלה המחזה הבא:
סלון חשוך,אור נרות,מוסיקה רכה.
אבא שוכב על שולחן האוכל,ואימא עומדת לידו ומעבירה ידיים באוויר מעליו.
“פפפפ…משבר גיל המעבר” הפטירה המתבגרת ונכנסה לחדרה.
אני מתקשה להיזכר איך קרה שהאיש שלי ואני,
...
להמשך קריאה
טיפוסים ארציים למדי,
מצאנו עצמנו לבושים בלבן,יושבים ישיבה מזרחית על מזרונים ,
עינינו עצומות,וידינו אוחזות כדור אנרגיה בלתי ניראה.
קורס הרייקי שעברנו,היה הרבה מעבר ל”משבר גיל המעבר”.
זו מתנה אמיתית לחיים. החיבור שלנו לדינאי, לתדהר ולרייקי היה מיידי ועוצמתי.
דינאי פתח בפנינו עולם ומלואו של ידע מסוג אחר ,רוגע,התבוננות פנימית ונתינה.
במפגשים חווייתיים,במינונים מדויקים של תיאוריה ומעש,
גילינו את כוחו המופלא של הרייקי,לריפוי והקלה .
חלפו שנתיים.
את שולחן האוכל מחליפה כעת מיטת טיפולים מקצועית.
מעת לעת, אנחנו מכבים האור מטפלים זה בזה ,
וממשיכים להכניס לחיינו שלווה אור ואהבה.
צמאים להמשך,ומחכים שדינאי יפתח שוב קבוצה בתל אביב,
כי מבחינתנו מדריך אחר הוא לא אופציה.
מודים מקרב לב, מתגעגעים ואוהבים,
אירית ומשה