גישת ההורה האוהב היא גישה רחבה, אשר מאפשרת לכל אחד לטפח מערכת יחסים בריאה ומיטבית עם עצמו ועם סביבתו, עם התרחשויות פנימיות וחיצוניות שפוקדות אותו, ועם עולמו.
גישת ההורה האוהב היא גישה מבוססת חמלה והסתכלות חיובית, חופשיה מביקורת קשה, אשמה והלקאה עצמית. זוהי גישה שלמה ובריאה, גישה מטפחת, המאפשרת סליחה, החלמה והשלמה, נוכחות מלאה ותקשורת מיטבית, מקדמת ריפוי ויצירת חוסן רגשי נפשי, ויכולת הכלה והתמודדות מיטבית במצבי קושי ומשבר.
גישת ההורה האוהב מבוססת על אימוץ נקודת מבט אוהבת, הסתכלות חיובית, נוכחות רגשית, תקשורת מקבלת ולא שיפוטית, מודעות גבוהה, וחיבור לכוחות ולמשאבים הפנימיים.
נקודת מבט אוהבת
נקודת המבט שאנו מטפחים היא נקודת מבטו של הורה אוהב אל ילדו. אנו לומדים דרך התייחסות שמשקפת את איך היינו רוצים להתייחס לילד אהוב – באופן אידיאלי.
לרוב כאשר אנו חושבים איך היינו רוצים להתייחס לילד, נחשוב על מצב בו אנו סבלניים וקשובים, נוכחים במלואנו, מנהיגים, אוהבים, לא תגובתיים או אלימים, וחופשיים מביקורת קשה, האשמה, ורגשות טינה.
הסתכלות חיובית
נטייתה של תשומת הלב שלנו, של נפש האדם ושל המוח היא לתת עדיפות לכאב, לאיומים ואי-נוחות. כך למשל באופן טבעי רוב המחשבות האוטומטיות של האדם עוסקות בדברים הלא פתורים, בטרדות ובדאגות, ובניתוח של אירועים ואיומים אפשריים.
אנו יכולים ללכת ברחוב ולראות 10 דברים נפלאים, ודבר אחד שלילי, ולרוב נחזור הביתה עם תחושת האירוע השלילי.
דוגמה אחרת: אנו יכולים לסרוק את הגוף שלנו בהרגשה, ולראות שלרוב נשים לב למקומות שיש בהם תחושת אי-נוחות או כאב. מקומות נינוחים ובריאים, שאינם כואבים הופכים לא מורגשים.
נטייתו של כל הטוב אשר בחיינו לרוב להפוך מובן מאליו, ולהישכח.
אם זאת, הטוב והחיובי שבחיינו מהווה נקודת משען הכרחית לתפקוד, לבניית חוסן, לתחושת מרוצות וסיפוק, לאפשרות למידה ויצירת שינוי, ולאושר.
ההורה האוהב הוא זה שרואה ומאמין בטובו של הילד, ובאפשרותו להתמודד ולהצליח. אנו מלמדים גישה של התמקדות בטוב והכרת תודה.
נוכחות רגשית
נוכחות רגשית מאפשרת לנו לחבור (לעומת הסתכלות בינתית קרה אשר משמרת הפרדה), היא מאפשרת לנו להקשיב באמת, לקבל ולסלוח, ולחבור לתחושות חיוביות כמו אהבה, אמונה ושותפות.
תקשורת מקבלת ולא שיפוטית
פעמים רבות אין לנו השפעה על אירועים והתרחשויות בחיינו, אבל יש לנו השפעה על הדרך בו אנו מתייחסים או מגיבים לדברים, ועל מערכת היחסים שלנו איתם. גישת ההורה האוהב מלמדת תקשורת טובה עם סביבתנו, ועם עצמנו.
תקשורת זו מקדמת הקשבה עמוקה, ללא שיפוטיות או ביקורת קשה, ללא תגובה נמהרת או אלימה, ומאפשרת גם היא מפגש אמיתי ובניית מערכות יחסים טובות המבוססות על תחושת בטחון, אמון, ותחושת מסוגלות.
מודעות גבוהה
נקודת מבטו של הילד, היא נקודת מבט של מישהו אשר נמצא בתוך ההתרחשות. אין לו אפשרות לראות מעברה, להסתכל על הדברים בפרספקטיבה רחבה, או לחשוב על פתרונות אפשריים, הוא נשאב כולו לתוך החוויה הסובייקטיבית שמתרחשת, מוכל, תגובתי ומנוהל על ידה. (לדוגמה ילד אשר נשבר לו הצעצוע, וזה “סוף העולם”..).
נקודת מבטו של ההורה היא רחבה, ויכולה להסתכל על הדברים כעל התרחשות חולפת. ההורה יכול להציע פתרונות ודרכים לפתרון הבעיה, והוא יכול לעמוד במקום ממנו הוא גם יכול לחבור במלואו לילד ולתחושותיו, אבל גם שומר על רוחב הכלה ויכולת להיות “מעבר”.
חיבור לכוחות ולמשאבים הפנימיים
רוחב ההכלה של ההורה האוהב מתאפשרת מתוך חבירה לכוחות ולמשאבים הפנימיים. כוחות ומשאבים אלו כוללים למשל את: תחושת היחד והאנשים האהובים בחיינו, אמונה, ניסיון וחוכמת חיים, כישורים ותכונות טובות, חיבור למשמעות, משחק ויצירה, תחביבים ודברים שעושים לנו טוב, החיבור לטבע, ועוד…
גישת ההורה האוהב – הלכה למעשה
גישת ההורה האוהב, מלמדת אותנו דרך התייחסות לעצמנו ולעולם אשר מאפשרת יכולת התמודדות טובה יותר, חבירה לטוב, וחיזוק הכוחות והמשאבים שבחיינו. אנו עושים זאת על ידי טיפוח חוזר ומתמיד של האיכויות המפורטות כאן.
אנו לומדים להתייחס לעצמנו, ולעולם שסביבנו, כפי שהיינו רוצים (באידיאל) להתייחס לילד אהוב. בנוסף אנו מתרגלים את יכולתנו לחזור למקום זה של נוכחות מודעת, ומעבר בין מצב של המצאות “בתוך הדברים”, תגובתיות ומתח, ופעולה אוטומטית -למצב של נוכחות מלאה ברגע הזה, מודעות ערה, יכולת הכלה, ויכולת בחירה ופעולה מיטבית.